קריקטורה היא ציור של אדם אמיתי שמעוות ומגזים מאפיינים מסויימים, אבל עדיין נשאר בר זיהוי. במילים אחרות זוהי אומנות פורטרט מוגזמת.
ז’אנר הקריקטורות הפך לאומנות פופולרית במאה ה-16 וה-17, כאשר נוצר על ידי סטיריקנים במטרה לשים ללעג אישי ציבור ופוליטיקאים.(קריקטורה עם מסר פוליטי – נחשבת לחלק מאומנות הסטירה).
הקריקטורות נשארו פופולריות עד היום, ומתפרסמות בעיתונים ומגזינים כדי ללעוג לכוכבי קולנוע, פוליטיקאים ומפורסמים, הדבר היחיד שהשתנה הוא הכלים בהם האומנים משתמשים.
בהתחלה הקריקטוריסטים השתמשו ברישומי פחם, אבל היום יש לאומנים גישה ל-תוכנות גרפיות כמו Adobe Illustrator או Corel Painter.
הקריקטוריסטים יכולים להשתמש בכוח רב דרך העטים שלהם, לפעמים הרבה יותר ממה שסופרים יכולים. בעבר העבירו ככה מסרים בלי הצורך להשתמש במילים. זה היה חשוב בתקופות בהם רוב האוכלוסייה לא ידעה לקרוא.
אחת הדוגמאות הכי מפורסמות לאומנות הגרפית, היא הקריקטורה של נפוליאון שצייר ג’יימס גילארי (1756-1815).
הוא צייר את נפוליאון מאוד נמוך, מגוחך ועם כובע ענקי
היום, כתוצאה, אנחנו עדיין חושבים על נפוליאון בתור אדם נמוך יותר ממה שהוא באמת היה.
קריקטורות הן אולי הסוג הכי פופוליסטי של אומנות, אבל בתור ציורים פיגורטיביים הן מביעות הרבה יותר כשרון ומשפיעות הרבה יותר מכל הפורטרטים האחרים.